פטריגיום – קרום אדמדם על הלבן של העין
פטריגיום הוא קרום לבנבן־אדמדם הצומח על הקרנית בהדרגה.
הוא אינו ממאיר אולם יוצר אודם בעין. ניתן להסיר את הפטריגיום בניתוח כדי למנוע הפרעה בראייה ובשל סיבות אסתטיות.
הקרנית היא החלק המעוגל השקוף בקדמת גלגל העין ותפקידה לשבור את האור הנכנס לעין לכיוון העדשה.
פטריגיום, ובעברית תבלול, הוא צמיחה של רקמה פיברווסקולרית (מעין קרום המכיל כלי דם) על פני הקרנית. זהו לא גידול סרטני.
מהם מאפייני הפטריגום?
הסימפטומים כוללים לרוב אודם, גירוי, צריבה, יובש, תחושת גוף זר בעין ודמעת. הפטריגיום עשוי אף לגרום להפרעות בראייה בשל עיוות הקרנית או בשל צמיחתו עד לכיסוי ציר הראייה.
מה גורם ליצירת פטריגיום?
הופעת הפטריגיום קשורה לחשיפה לשמש ולקרינת UV וכן לגירוי כרוני של העיניים בסביבה מאובקת. לכן, מומלץ מאוד להרכיב משקפי שמש עם הגנה מקרינת UV כדי למנוע צמיחה של פטריגיום על גבי הקרנית.
כיצד מטפלים בפטריגיום?
במקרים בהם הפטריגיום קטן ואינו גורם לתסמינים, אין צורך בטיפול, פרט לטיפות נגד יובש. כשהפטריגיום גורם לתסמינים, יש צורך להסיר אותו בניתוח. גם סיבות קוסמטיות עשויות לבהיא להחלטה להסיר את הפטריגיום.
האם מדובר בניתוח מסובך?
ניתוח להסרת פטריגיום הוא פשוט ונמשך כ־40 דקות. הניתוח מתבצע על פני שטח העין (זהו לא ניתוח תוך־עיני) בו כורתים רקמת הפטריגיום. את המקום שממנו הוסרה הרקמה, מכסים ברקמת לחמית שנלקחת מתחת לעפעף העליון. הכיסוי נועד למנוע את הישנות הפטריגיום. בשיטה הנוכחית, שיעור ההישנות הוא חמישה אחוזים בלבד. בנוסף, נתן להסיר את הפטריגיום ללא שתל לחמית, ובמקום זאת משתמשים בחומר הנקרא מיטומיצין והוא נועד למניעת הישנות התהליך.
האם הניתוח מתבצע בהרדמה כללית?
הניתוח מבוצע באופן אמבולטורי ובהרדמה מקומית. לאחר הניתוח חובשים את העין ליום אחד. יש צורך בבדיקת הרופא המנתח למחרת הניתוח ואז גם מסירים את התחבושת. ביקורות נוספות יהיו כעבור שבוע ועבור ארבעה עד ששה שבועות. בתקופה זאת יש להזליף טיפות עיניים ולמרוח משחת עיניים כארבע פעמים ביום. העין על פי רוב אדומה ותיתכן תחושת גוף זר בעין מספר שבועות לאחר הניתוח.
מתי אוכל לחזור לעבודה?
בדרך־כלל ניתן לשוב לפעילות מלאה כעבור כשבוע.
מהם הסיבוכים האפשריים?
הניתוח בטוח מאוד והיארעות הסיבוכים מאוד נדירה. סיבוכים אפשריים כוללים: דמום, זיהום, היוצרות גרנולומה (רקמה צלקתית) לאחר הניתוח, והישנות הפטריגיום.
קרטוקונוס – מחלה של קרנית העין
הקרנית היא רקמה שקופה ודקה המגנה על העין ומהווה גם עדשה המכנסת את קרני האור משדה ראיה רחב אל תוך העין.
הקרנית בנויה כמשטח קמור וחלק, אחיד וסימטרי. קוטר הקרנית הוא 12.5מ"מ.
עוביה כחצי סנטימטר. קרטוקונוס היא מחלה של הקרנית המופיעה באחד מכל אלף אנשים בישראל. מחלה זו גורמת להחלשות של הקרנית, הידקקות של איזור החולשה וכתוצאה מכך בלט בצורת קונוס באיזור זה.
הצורה האופיינית של הקרנית הקנתה למחלה את שמה – קרנית חרוטית.
חולים אלו מגיעים לעיתים מגיעים לאופטומטריסט או אל רופא העיניים עם תלונה על כך שאינם מצליחים לראות היטב גם עם התאמה מדויקת של עדשות מגע.
הם אינם חווים כאבים ואינם רואים שינוי במראה עיניהם.
לכן לעיתים הם חושבים כי התאמת העדשות אינה נכונה. בדיקה מעמיקה מצביעה על עיוות של פני שטח העין – הקרנית.
עיוות הקרנית גורם לקרני האור להתכנס אל העין באופן לא אחיד ולא על נקודת מוקד אחת.
התוצאה הנה ראיה מטושטשת ומעוותת.
בדיקה רפואית
בבדיקה של רופא עיניים מאבחנים את המחלה בעיקר ע"י צורת הקרנית. קיימת כיום טכנולוגיה מתקדמת הממפה את פני שטח הקרנית ברזולוציה גבוהה ומאפשרת לראות ממש כמו במפה טופוגרפית את כל העיוותים הקיימים בה.
מכשור מתקדם יותר הם מכשירים המאפשרים למפות גם את פני השטח האחוריים של הקרנית, כדוגמת Pentacam, Sirius, Orbscan .בעזרת מכשירי המיפוי ניתן לראות בבירור את התפתחות הקונוס בקרנית. בדיקה נוספת היא עובי הקרנית.
עובייה של קרנית נורמלית הוא כחצי מ"מ במרכז וכ1 מ"מ בהיקף. ניתן לבדוק את עובי הקרנית בעזרת מכשיר אולטרא סאונד או באמצעות מכשירי המיפוי מהדור החדש המאפשרים לקבל תמונה תלת מימדית של הקרנית ואת עובייה בכל נקודה ונקודה.
מחלת הקרטוקונוס נוטה למהלך של התדרדרות עד להתייצבות בעשור ה3-4 לחיים.
ולכן יש חשיבות רבה לאבחון מוקדם. המחלה מתפתחת בגיל ההתבגרות. בשלבים הראשונים בהתפתחות מחלת הקרטוקונוס ניתן להבחין בשינויים בפני השטח האחוריים של הקרנית, הרבה לפני שניתן לראות עיוות בפני השטח החיצוניים.
ממצא זה מהווה אבן דרך חשובה באבחון מוקדם ובטיפול במחלה.
הסימפטומים
קיימים מספר מאפיינים למחלה אשר הופעתם מצריכה פניה למרפאה המתמחה בקרנית.
המצאות של אסטיגמציה (צילינדר) משמעותית.
שינוי של המספר ובעיקר של הצילינדר שאינו חד פעמי.
ראיה לא טובה גם אחרי התאמה טובה של עדשות המשקפיים.
הילות סביב מקורות אור בלילה.
ירידה ביכולת האבחנה בין צבעים וגוונים.
כאמור המחלה מתקדמת בעשור השני והשלישי לחיים ולכן קבוצת גיל זו חייבת להיות בעלת מודעות גבוהה יותר. בדרך כלל מידת הפגיעה בשתי העיניים היא בעלת עוצמה שונה אך כאשר נמצאת עין אחת חולה, מתייחסים אל השניה כמועדת לחלות בקרטוקונוס.
תורשתיות ים תיכונית
מחקרים שבוצעו במספר מרכזים רפואיים הראו כי מחלה זו היא תורשתית בכ 10% מהמקרים, ולכן ניתן למצוא לעיתים מספר בני משפחה הסובלים ממנה. חברות בהן קיימים נשואי קרובים מועדות יותר למחלת הקרטוקונוס. כאשר נמצא אדם חולה במחלה יש לבצע בדיקות גם לבני משפחתו.
מחקרים הנערכים כעת מנסים לבודד את הגן האחראי על המחלה. מיפוי של תפוצת המחלה ושכיחותה מצביעים על עליה ניכרת במספר החולים בישראל מאחד לארבעת אלפים בעבר לאחד לאלף כיום. כמו כן התברר כי המחלה נפוצה יותר בארצות של אגן הים התיכון.
הטיפול בקרטוקונוס
לאחר שנמצא אדם כחולה בקרטוקונוס, הרופא מאבחן את דרגת החומרה ואת שלב ההתפתחות. כאמור, מעל גיל שלושים-ארבעים המצב בדרך כלל הוא יציב ואין התדרדרות במצב הקרנית ובאיכות הראיה.
במקרים של קרטוקונוס קל אשר מתוקן בעזרת משקפיים זהו הפתרון היחיד המוצע. במקרים בהם לא ניתן להגיע לחדות ראיה טובה בעזרת משקפיים מופנה המטופל להתאמת עדשות מגע. קיים כיום מבחר גדול של עדשות לטיפול בקרטוקונוס.
בדרך כלל אילו עדשות קשות אשר באמצעותן ניתן להגיע לחדות ראיה טובה יותר במצב זה. כמובן שהתאמה חייבת להתבצע ע"י אופטומטריסט מיומן אשר התמחה בכך. מומלץ יותר לעשות זאת במרפאות בהן קיים גם ליווי של רופא קרנית. כ 80% מהחולים עם קרטוקונוס מתפקדים היטב בעזרת משקפיים או שימוש בעדשות מגע. צעד חשוב מאד הוא מעקב אחרי מצב הקרנית כדי לוודא את יציבות הקרנית או את מידת התפתחות המחלה. לצעירים קיימת כיום האפשרות לעצירת המחלה או עיכוב התפתחותה.
הקישור צולב- מניעת התדרדרות המחלה
ניתן להשוות את מבנה הקרנית לבטון מזויין אשר עוברים בו מוטות ברזל המתנגדים לכוחות של משיכה. בקרנית משמשים בתפקיד מוטות הברזל סיבים העשויים מחומר חלבוני הקרוי קולגן.
טיפול אשר נמצא יעיל ביותר לקרטוקונוס נקרא קישור צולב Cross – Linking , בטיפול זה מקרינים על הקרנית אור בעל אורך גל מדוייק בתחום האולטרא סגול וחושפים את הקרנית לריבופלבין שהוא בעצם ויטמין.
הטיפול גורם להיווצרות של קשרים בין סיבי הקולגן שבקרנית, הקשחתה, והגברה של מידת העמידות שלה בפני כוחות של משיכה.
לאחר מספר שנים של מעקב התברר שמידת היציבות של קרנית קרטוקונית עלה בעקבות הטיפול באופן ניכר. לעיתים מוצאים גם שיפור במידת האחידות של הקרנית. טיפול זה אינו מתקן את הראיה ואינו מחליף את הצורך בשימוש במשקפיים או עדשות מגע אך הוא מונע התדרדרות המצב.
השתלת קרנית
במצב מתקדם של קרטוקונוס קיים חשש להגיע לבלט גדול מאד בקרנית והדקקות משמעותית ביותר באיזור הבלט. מצב זה מלווה בעיוות עז של הראיה, בחוסר יכולת להרכיב עדשות מגע ולעיתים גם עכירות של הקרנית. מצב זה מצריך השתלת קרנית מתורם מתאים. הדרישה היא לתורם צעיר ובריא וקיים קושי בהשגת קרניות מתאימות. מסיבה זו קיימת חשיבות רבה באבחון מוקדם ומעקב צמוד אחרי החולים בה.
השתלת טבעות
טכנולוגיה נוספת המאפשרת שיפור ראיה בחולי קרטוקונוס הוא השתלת טבעות לתוך הקרנית Intra Corneal Rings. כאמור, עובי הקרנית הוא כחצי מ"מ. בהיקף הקרנית יוצרים תעלות טבעתיות אליהן משחילים שני חצאי טבעת זעירים נפרדים או חצי טבעת אחת לפי מידת החרוט ומיקומו. פעולה זו גורמת למתיחה של האיזור המרכזי של הקרנית והעלמת העיוותים באיזור זה. הפעולה לא פותרת את הבעיה אך היא מאפשרת להגיע לחדות ראיה טובה יותר בעזרת משקפיים או עדשות מגע.
כמו במחלות רבות אבחון נכון ומוקדם של המחלה הוא המפתח להצלחה. אם קיים סיפור משפחתי או שמתקיימים חלק מהסימפטומים , מומלץ לפנות למרפאה המתמחה בקרנית לבדיקה מעמיקה.